עבדאללה אכרם נ' מצפה הימים (1983) בע"מ

פסק דין

1.הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק ביניהם על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתים המשפט, אם כי הנתבעת ביקשה כי פסק הדין יהיה מנומק. לאור דרישת הנתבעת, אנמק את פסק דיני בקצרה.

2.לפני תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת עבודה שאירעה לו ביום 14.2.98, עת הרים משא כבד. על פי הנטען בכתב התביעה ובסיכומים מטעמו, ביום האירוע הרים התובע משא כבד ותוך כדי כך הוא חש בכאבי גב תחתון. התובע ייחס לנתבעת אחריות לאירוע התאונה בשל הפרת חובת הזהירות המוטלת על מעביד כלפי עובדיו, וכן בשל הפרת חובות חקוקות שונות שפורטו בסיכומים. בין היתר נטען, כי הנתבעת הנהיגה שיטת עבודה לקויה ומסוכנת, לא דאגה לקיום ולשמירה על כללי בטיחות, לא הזהירה אותו מפני הסכנות הטמונות בהרמת משאות כבדים, לא השגיחה בצורה ראויה ומספקת על ביצוע העבודה ועוד.

התובע טען עוד, כי הנתבעת ביצעה כלפיו העוולה של הפרת חובה חקוקה בכך שהפרה את חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התש"ד-1954, את תקנות ארגון הפיקוח על העבודה, מסירת מידע והדרכת עובדים, התשמ"ד-1984, את פקודת הבטיחות בעבודה, תקנות הבטיחות בעבודה ועוד.

3.הנתבעת כפרה באחריותה לאירוע התאונה ולנזקים שנגרמו לתובע וטענה, בין היתר, כי העבודה שביצע התובע הינה עבודה שגרתית שאינה כרוכה בסיכונים מיוחדים ושאינה מטילה אחריות בנזיקין. נטען עוד, כי התובע היה מנהל העבודה במקום, והוא זה אשר הנהיג את שטית העבודה במקום. על כן, אם לתובע טענות באשר לשיטת העבודה, עליו להפנותן לעצמו בלבד. נטען עוד, כי נסיבות האירוע שונות מהנטען על ידי התובע בכתב התביעה ובסיכומיו. לטענת הנתבעת, התאונה אירעה עת עזר התובע לעובדיו בפירוק של ההגשות ושולחנות האוכל. בשלב מסוים ראה התובע חבילת מפות מלוכלכות מונחת במעבר הכניסה לחדר אוכל, הוא התעצבן כי החבילה מצויה במעבר, הרים אותה בשתי ידיו במטרה להזיזה ובעת ביצוע פעולת ההרמה, חש כאבים בגבו.

4.כפי שניתן להיווכח מטענות הצדדים בסיכומיהם, אין מחלוקת כי התובע נפגע בגבו עת הרים משא כבד. אין בכתבי הטענות התייחסות למשקל החבילה שהרים התובע, והאם מדובר בחבילה שסביר לדרוש מעובד להרימה לבדו, או שמא מדובר בחבילה כבדה במיוחד שאין לדרוש מעובד להרימה לבד. מכל מקום, מוטלת על הנתבעת, בהיותה מעסיקתו של התובע, החובה להדריך את עובדיה בכלל ואת התובע בפרט, באשר לאופן שבו צריך להרים משאות כבדים וכן להזהירם מפני הסכנות הטמונות בהרמת משאות כבדים בדרך, אם ההרמה מתבצעת בדרך לא נכונה. על פי הנטען בכתב התביעה ובסיכומים מטעם התובע, הנתבעת לא מילאה אחר חובה זו ועל כן עליה לשאת בנזקיו של התובע.

5.מצד שני, התובע הינו מנהל עבודה במקום, והיה יכול לדרוש מהעובדים שעבדו במקום לסייע לו בהרמת החבילה, והוא יכול היה לברר עם מעסיקתו באשר לדרך הנכונה בה יש להרים משאות כבדים. אם החבילה הייתה כבדה מדי, יכול היה התובע לדרוש ממעסיקתו להעמיד לרשותו פועלים או כלים שיסייעו לו בהרמת החבילה. לא נטען, כי התובע ביקש עזרה או שהוא ביקש מהמעסיקה להעמיד לרשותו כלים להרמת החבילה והיא סירבה. על כן, יש לייחס לתובע רשלנות תורמת לאירוע התאונה. בנסיבות שתוארו לעיל, הנני מעריך את האשם התורם שיש לייחס לתובע ב- 25%.

6.לעניין גובה הנזק – מאישורי המל"ל עולה, כי שכרו הרבע שנתי של התובע עמד ערב אירוע התאונה על סך 20,550 ₪, דהיינו על סך כ- 6,850 ₪ בממוצע לחודש. בסיכומיו טען התובע כי שכרו עמד על סך כ- 6,000 ₪ מבלי לצרף תלושי שכר לסיכומים. לא ברור מניין נובע פער זה בשכר. מכל מקום, מאחר שהתובע העמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי השכר על סך 6,000 ₪ בלבד, אערוך את החישוב על בסיס שכר זה. סכום זה משוערך להיום (הפרשי הצמדה בלבד) עומד על סך 9,400 ₪.

7.עקב התאונה היה התובע בתקופת אי כושר במשך כארבעה חודשים. בתקופה זו נגרם לו נזק בסך 37,600 ₪.

לאחר תקופת אי הכושר נקבעו לו נכויות זמניות על ידי המוסד לביטוח לאומי; 20% לתקופה של שלושה חודשים ו- 10 חודשים לתקופה של 13 חודשים. משום מה התובע לא צירף תלושי שכר לתקופה זו, ולא הראה כי חלה ירידה כלשהי בשכרו במשך תקופה זו. משלא צירף התובע תלושי שכר לתקופה הרלבנטית, הרי שיש לראות בו כמי שנמנע מלהציג לבית המשפט ראיה שברשותו ושאמורה לתמוך בטענותיו. הימנעות התובע מלצרף תלושי שכר כאמור, פועלת לרעתו במובן זה שיש להניח כי אילו היה מצרף את תלושי השכר, הם היו מראים שהוא חזר לעבודה מלאה, מבלי שחלה כל ירידה בשכרו.

על כן, אינני רואה מקום לפסוק סכום כלשהו בגין הפסד שכר חלקי לעבר.

8.לגבי הפסד השכר בעתיד – מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר יעקב גורדון, קבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה. בנסיבות אלה ומשלא נותרה לתובע נכות כלשהי עקב התאונה, אין מקום לפסיקת פיצוי כלשהו בגין הפסד שכר בעתיד. אינני רואה כי בנסיבות תיק זה מתקיימים טעמים מיוחדים, אשר מצדיקים פסיקת פיצוי בגין הפסד שכר בעתיד על אף העדרה של נכות.

9.לעניין הכאב וסבל – בהתחשב במהות הפגיעה, תקופת אי הכושר והנכויות הזמניות שנקבעו במל"ל, הנני מעריך את הכאב וסבל בסכום של 20,000 ₪.

10.לעניין ההוצאות הרפואיות ונסיעות – לקחתי בחשבון כי מדובר בתאונת עבודה ועל כן זכאי התובע להחזר מלוא הוצאותיו מהמוסד לביטוח הלאומי. יחד עם זאת, לקחתי בחשבון גם את העובדה שהתובע נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחתו. עזרה זו אינה מכוסה על ידי המל"ל. כמו כן לקחתי בחשבון את האפשרות שלתובע נגרמו הוצאות שאינן מכוסות על ידי המל"ל, כגון נסיעות ברכב פרטי ועוד. בהתחשב בכל האמור, הנני מעריך את העזרה לה נזקק התובע בעבר ואת ההוצאות הרפואיות והנסיעות שנגרמו לו עקב התאונה, בסכום של 8,000 ₪.

11.לסיכום, נזקיו של התובע עקב התאונה מסתכמים כדלקמן:

א.הפסד שכר בעבר37,600 ₪

ב.כאב וסבל20,000 ₪

ג.עזרה והוצאות8,000 ₪

--------------------------------------------------------------

סה"כ 65,600 ₪